ישוע תולדות חייו ורקע היסטורי

הולדתו של ישוע: "כך הייתה הולדת ישוע המשיח: מרים אמו הייתה מאורסת ליוסףובטרם התאחדו נמצאה הרה לרוח הקודש. יוסף בעלה, שהיה צדיק ולא רצה להציג אותה לחרפה, החליט לשלח אותה בסתר. בעוד שהיה מהרהר בזה נראה אליו מלאך ה' בחלום ואמר: 'יוסף בן דוד, אל תחשוש לקחת אליך את מרים אשתך, כי אשר הורה בה מרוח הקודש הוא'". (מתי, פרק א פסוקים 18-20,). ישוע, בן האלוהים שנולד לאישה בתולה, כפני שנאמר פני הנביא ישעיה בפרק ז: "לָכֵן יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן" משמעות הדבר, שישוע טהור מלידתו, שכן

הוא ילוד האישה היחיד שלא נוצר מן החטא הקדמון.

לידת ישוע: משפחתו של ישו הייתה מנצרת. באותו הזמן היה מפקד שערכו הרומים, בו נצטווה כל תושב להירשם בעיר הולדתו. יוסף היה מבית דוד לכן היה עליו להירשם בבית לחם, ויחד איתו הלכה אשתו ההרה. מקום ללון לא היה להם, וכך כשנולד ישוע, אימו השכיבה אותו באבוס , ישוע הוא "משיח בן דוד" כיוון שהוא נחשב לבנו של יוסף,  בעלה של מרים, שהיה נצר לבית דוד.

סגידת הרועים: בלילה בו נולד ישוע בישר מלאך לרועי בית לחם על הולדת המשיח (לוקס ב'). ואז הופיעו המון צבא השמיים ושיבחו את אלוהים. הרועים הלכו לבית לחם, שם מצאו את מרים וישוע, ובשובם סיפרו את מה שראו ושמעו.

סגידת האמגושים: לאחר לידתו הגיעו חכמי דת פרסיים בעלי ידע כוכבים מהמזרח לבית לחם והביאו לישוע מתנות כהונה - מור, לבונה וזהב.  החכמים כוונו למערה על ידי "כוכב" שזהר בשמיים מעל המקום בו נולד ישוע.

בבקרו בבית המקדשבגיל 12 הפליא ישוע את החכמים בבקיאותו ובהבנתו בכתובים.
לאחר שנטבל על ידי יוחנן המטביל בירדן, צלחה עליו רוח אלוהים והוא הלך למדבר בצום ותפילה במשך 40 יום ושם נוסה על ידי השטן. כאשר חזר לעיר הולדתו , הוא קרא פסוקים מישעיה ס"א בבית הכנסת בנצרת, ואז אמר "היום נתמלא הכתוב הזה באזניכם". אנשי העיר לא קיבלו אותו ואף ניסו להורגו.

מה ישוע לימד?

ישוע יחס חשיבות רבה למצוות בין אדם לחברו כך , למשל הוא קובע כי חובה על אדם לפייס את חברו לפני שהוא מקריב קורבן (מתי 5:23) את מצוות "ואהבת לרעך כמוך"(ויקרא י"ט 18) הוא מציין כמצווה השנייה בתורה, אחרי  המצווה " ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" (מרקוס 12:31). על קיום המצוות הוא אומר: "אל תדמו כי באתי להפר את התורה או את דברי הנביאים. לא באתי להפר כי אם למלאת" (מתי 5:17), ולא ייחס למצוות התנ"ך את פרשנות של הפרושים למצוות היהדות (מרקוס 2:23-28).

מותו ותחייתו

ישוע סעד עם תלמידיו בפעם האחרונה בירושלים בערב פסח. אירוע זה מכונה הסעודה האחרונה(אשר אירע בליל הסדר), ותאריכו המשוער 33 לספירה (כלומר כשישוע היה בגיל 33). לאחר מכן נלכד ישוע על ידי המון שנשלח מהכוהן הגדול וזקני העם, בעזרתו של יהודה איש קריות - אחד משנים עשר השליחים,אשר מסר את ישוע וגילה את מקומו תמורת 30 מטבעות כסף. ישוע עמד לדין לפני הסנהדרין בלילה, שפסקה דין מוות כשישוע אמר שהוא המשיח ובן האלוהים. הסנהדרין העבירה אותו לפילטוס, ואחרי לא מעט היסוסים פילטוס הסכים לצלוב אותו.

ישוע נשפט על ידי הסנהדרין שראתה בו משיח שקר ומורד המסכן את היציבות החברתית והדתית, ומכיוון שההנהגה היהודית ביהודה כבר לא היו סמכויות שלטוניות בתקופה האמורה והיא לא הייתה רשאית לשפוט ולהעניש, לכן ביקשה למסור את גזר הדין לביצוע בידי הנציב הרומי. ישוע הוצא להורג בצליבה בהוראת הנציב הרומי על יהודה, פונטיוס פילטוס, הצליבה הייתה שיטה מקובלת להוצאה להורג באימפריה הרומית באותה תקופה, ונראה כי השלטונות הרומיים לא ייחסו לאירוע כזה משמעות מיוחדת. פילטוס לא רצה להרוג את ישוע, ופעל כך רק כדי למנוע מהומה, או מכיוון שהיהודים אמרו שאין הוא ידיד של קיסר אם הוא לא יסכים לצלוב מי שמרמז שהוא מלך.

ישוע נצלב ביום שישי, במהלך חול המועד פסח, או, לפי הבשורה על פי יוחנן, בערב פסח. הצליבה התקיימה על גבעת הגולגולתא בירושלים, והדרך שעשה ישוע עד למקום הצליבה נקראת "דרך הייסורים". נהיה חושך בצהריים למשך שלוש שעות לפני מותו של ישוע, וסופרים נוצריים במאה השלישית ובמאה הרביעית מצטטים היסטוריונים אחרים המספרים על "חושך בצהריים" ורעידת אדמה, בין הקיץ של שנת 32 לקיץ של שנת 33. לאחר שישוע מת על הצלב נקרעה פרוכת ההיכל בבית המקדש מלמעלה למטה.

ישוע נקבר, כמקובל בקרב היהודים, מחוץ לחומות ירושלים, בקבר חדש שנחצב בסלע, ונסגר על ידי סלע גדול, לפני כניסת השבת.

כמה נשים, שבאו עם ישוע מן הגליל לירושלים, פקדו את קברו של ישוע ביום ראשון, וגילו כי הגולל הוסר והקבר נותר פתוח. מלאך התגלה אליהן והודיע להן כי ישוע קם לתחייה. ישוע התגלה לכמה משליחיו לאחר תחייתו בטרם עלה לשמים.

"יֵשׁ עוֹד מַעֲשִׂים רַבִּים אֲחֵרִים שֶׁעָשָׂה יֵשׁוּעַ, וְאִלּוּ נִכְתְּבוּ בִּמְפֹרָט חוֹשְׁבַנִי שֶׁהָעוֹלָם עַצְמוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל לְהָכִיל אֶת הַסְּפָרִים הַנִּכְתָּבִים" יוחנן כא